<p><img src="//piwik.zuznow.com/piwik.php?idsite=2" style="border:0;" alt="" /></p>
דלג
הזירה

הזירה הלשונית: מי המציא את הסיפוח?

ה'סיפוח' נולד כבר במהלך מלחמת ששת הימים, בתנ"ך הוא נקשר לעניינים לא נחמדים כמו ספחת ושפחה, והסיפור האמיתי והסופי על לידתו של הסביח. הזירה הלשונית ממציאה מילים לכל דבר ועניין, חוצבנית בגינָבּוֹ וסובלת מבַקְשֶשֶת

ד''ר רוביק רוזנטל | 16/2/2017 21:08
תגיות: הזירה הלשונית,סיפוח,סביח
השבוע, כרעש רקע לביקורו של נתניהו בוושינגטון, שבה ועלתה משורות הימין הקריאה לסיפוח, מחלקים ביהודה ושומרון ועד השטח כולו. 'סיפוח' במשמעות הפוליטית היא אחת המילים המלוות את השיח הישראלי מאז 1967. עם זאת היא מלווה באי נוחות גם מצד הימין, וכפי שהשמאל ממעט להשתמש ב'כיבוש', הימין מעדיף את הביטוי המכובס 'החלת ריבונות'.

'סיפוח' נולדה בחודשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים. רענן וייץ, מנהל מחלקת ההתיישבות בסוכנות, בא אל אשכול ביום השני של המלחמה וביקש רשות לשלוח צוותי איסוף מידע ותכנון אל הגדה. בספטמבר הגיש הצעה מהפכנית: הוא הציע לספח את הבקעה, וליישב בה 32 אלף יהודים ב-30 ישובים בתוך עשר שנים. בתוכנית הגה וייץ גם את מה שהיה אחר-כך לגוש קטיף, כלומר, כחמישה יישובים באזור רפיח. וייץ התנגד לכל סיפוח נוסף, והציע גם הצעות מרחיקות לכך ליישוב הפליטים.

מאז דבקה המילה סיפוח ליוזמות רבות להחלת ריבונות ישראלית על חלקים מהשטחים. חלק מיוזמות אלה הגיעו אפילו מערביי השטחים, כמו יוזמת עזיז שחאדה ועבד א-נור ג'נחו מרמאללה, שהציעו מעין סיפוח חלקי בערים מרכזיות ושלטון עצמי. שניהם נרצחו מאוחר יותר. קבוצה של מאות נכבדים מאזור בית-לחם ביקשה להסתפח לישראל בעקבות ירושלים ממניעים כלכליים. מושל עזה באותם ימים, האלוף משה גורן סיפר: "ראש העיר, רשאד א-שאווה, הציע עסקה שבה תהיה הכרזה על הכרה במדינת ישראל ועל רצון העזתים להסתפח אליה בכמה תנאים". מי שהתנגד לכל היוזמות האלה היה שר הביטחון, משה דיין.

את הביטוי "סיפוח זוחל" טבע מאוחר יותר יגאל אלון, בעקבות התוכנית הקרויה על שמו. נחום ברנע, במאמר בעיתון דבר ב-12 לספטמבר 1969 כותב כי אלון תמך בשיתוף פעולה כלכלי עם השטחים, אך התנגד בתוקף לשילוב כלכלי מלא, שאותו הגדיר כסיפוח זוחל. שילוב כזה יביא לטענתו לתנועה חד סטרית מסוכנת של כוח אדם פלסטיני לתוך ישראל.
צילום: מירי צחי
חברי הכנסת בדיון זוחל על החלת ריבונות צילום: מירי צחי
הספחת, המשפח והשפחה

'סיפוח' הוא שם הפעולה של סיפח, מן השורש ספ"ח, שפירושו חיבור. לשורש זה חמש הופעות במקרא, בבניינים שונים, ופעם אחת בכתיב שׂיפח. רמז למשמעות הפוליטית העכשווית נותן ישעיהו: "ומלווה הגר עליהם, ונספחו על בית יעקב". הפועל 'לספח' מופיע בספר נחום בהקשר שלילי: "הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר". ובכלל, המקרא מספק תחמושת לא מעטה למתנגדי הסיפוח: ספחת, מן השורש הזה היא מחלת עור קשה, והפועל שיפח פירושו ניגע מישהו בספחת, כמו בספר ישעיהו: "ושיפח ה' קודקוד בנות ציון". מכאן גם המשפט הנוקב "ויקו למשפט – והנה משׁפח" ברמז לספחת. גם השורש שׁפ"ח נקשר ככל הנראה לספ"ח. ממנו נגזרה המילה 'משפחה', אבל גם המילה 'שפחה', הנחשבת לחלק מן המשפחה, רמז עבה לכך שסיפוח ייצור במרחב שבין הירדן לים מעמד של אדונים ומשרתים. הקרבה בין שפחה למשפחה מקבילה לקרבה דומה בלטינית, שבה familia היא משפחה, ו- famula- שפחה.

אחלמון, זרומה וחוצבנית

אתר פידבק הכריז לקראת כינוס לשון ראשון מספר עשר שהתקיים לאחרונה על תחרות לחידוש מילים בעברית. הגיעו מאות תשובות, וביניהם לא מעט רעיונות נאים לחידוש מילים, ולהלן מבחר.

אַחְלָמוֹן. בית חולים, שהוא צירוף של של שתי מלים:  אחלמה שפירושה גם החלמה, וארמון.

אישוֹר. הדמות העומדת/הולכת ברמזור. הרכב של איש+אור.

אלרשת. ווייפיי.

ביובאי. שרברב.

בַקְשֶשֶת. מחלת השוחד.

גופש. חופשה מפנקת, חופש לגוף ולנפש, וכן גופשה:  "אני חייבת גופשה דחוף לפני שאשתגע!".

גינָבּוֹ. פאטיו, חצר פנימית בתוך בית. גם: גַנְבּוֹ.

גמולונית. דיווידנד.
 

צילום: שאטרסטוק
טיול עם השמרהב צילום: שאטרסטוק

גרעינֶמְיָה. תכונת האבטיח נטול הגרעינים.

הליצה. הליכה משולבת בריצה.

התמזקנות. אנטי-אייג'ינג.

זרוּמה. פנג-שוי, מונח סיני המתייחס לשינוי מנח החפצים והמיקומים כך שתהיה זרימת אנרגיה טובה.

חוּצבנית. מעצבנת וחוצפנית. כינוי לנוסעות מסוג טיסת השוקולד. גם בזכר: חוצבן.

חמבוק. בקבוק חם.

חמודניק. איש חמוד אבל נודניק.

חמכמך. מזג אוויר חם והפכפך. חידוש של בת ארבע.

חנייד. תשלום חניה באמצעות הטלפון הנייד.

חַשְלְחַש. אמבולנס: חש אל מי שחש ברע.

טוּליאֶלים. תלתלי הפאות של החרדים.

טרומו. טריילר, סרטון קצר המקדים להופעת סרט.

טרומפלדוג. כלב בעל שלוש רגליים.

ירמיאו. חתול עצבני, על שמו של ירמיהו, נביא הזעם.

לוּלוּלוּ. פריט אלגנטי ומפונפן: ״ככה התלבשת לעבודה, לא קצת יותר מדי לולולו?״.

לפליצות. ברכה לאחר נפיחה.

מַאֲפִית. קיש.

מַחְשָיו. מחר בדיוק בשעה הזו (בתנכית: כעת חיה). הלחם: מחר+עכשיו.

מִלְעָגָה. פָּרודיה.

מנגלואיד. מכור למנגל, לרוב תמצא אותם מנפנפים בגופיה מלוכלכת.

מַסֶּכֶת. מחלה של אדם המתמכר למסכים.

מסעדום. כסא ארוך, בצרפתית: שזלונג. הלחם: מסעד+הדום.

מִצחָקָה. קומדיה.

מַקְלֶחֶם. באגט. הלחם: מקל+לחם.

מרקעית. טלוויזיה. מרקע המאפשר לנו לגעת ברקיע מדומיין.

צילום: דני מרון
מנגלואידים ביום העצמאות צילום: דני מרון

משיכון. כספומט.

משכונית. בית עבוט.

נַגָּף. אנטי וירוס, המילה היא שילוב של "לנגף", להביס, ו"נגיף", וירוס.

נשמעון. וואטסאפ.

סקרנים. כינוי לשערות החזה המציצות מהחולצה.

עידודון. וואטסאפ הנשלח לאדם במצוקה או בלחץ.

פיכסון. המתקן והמברשת הקטנה לניקוי האסלה.

פרוסית. פסטרמה.
 

הבא נשוחח בנשמעון

צִֵהבנית. בננה.

צילוּר. שילוב של צילום וציור, טכניקה מקובלת בעשייה האמנותית.

קילוסון. מחמאה או פירגון בקטנה.

קָפוּר. קור קיצוני. הלחם: קפוא+כפור.

שידורן. סטרימר.

שְמַרְהָב. דוגיסיטֶר, אדם ששומר על הכלב בזמן שהבעלים שלו עסוקים.

שרברב. שרב קל: "מחר יהיה שרברבי, ובערב נעים".

תפיחית. פיתה.

תַרְכֵּב. לֶגו. על משקל תַצְרֵף (puzzle).

בשבוע הבא: הצעות הגולשים לפעלים חדשים ולצירופי לשון.

צילום: אבישג שאר ישוב
מושכים כסף במשיכון צילום: אבישג שאר ישוב
מי באמת המציא את הסביח

בעקבות מילון הסביח המלא מספר אורי הייטנר על מקור המילה, מידע אישי מאוד: "בשנת 1961, לפני 46 שנים, פתח צביקה סביח חלבי, רמת גני יוצא עיראק, קיוסק קטן ברמת יצחק, ברחוב עוזיאל, הרחוב בו גדלתי, ליד בתי הקולנוע ז"ל גל-אור ולילי, וסמוך לתחנה הסופית של קו 63. נהגי הקו המשועממים והרעבים רצו יותר מארטיק ומסטיק, וצביקה מילא עבורם פיתה במאכלים העיראקיים של שבת בבוקר: בבינג'אן (בעיראקית – חציל מטוגן), ביצה חומה, עמבה, טחינה וסלט. הקהל אהב את המנה. אט אט השמועה פשטה והקליינטורה גדלה. בשנת 1965 הצטרף לסביח יעקב ששון. המנה קיבלה את שמו של סביח. השאר – היסטוריה. המוצר הפך למותג, ממש כמו פריג'ידר ופלאפון.
 

צילום: נאור רהב
סביח עם בבינג'אן צילום: נאור רהב

כמו כל חבריי, גם אני גדלתי על מנה סביח. שם עצרנו בדרך הביתה מן הצופים. "בוא תקנה מנה בריאות", היה צביקה (סביח) קורא לעבר כל מי שעובר ליד הדוכן. וכשהלקוח מגיע לאמצע הפיתה, מצפה לו השאלה: "מנה בשוונג?" ועוד בטרם הספיק להשיב, החציל כבר גולש לפיתה הבאה, ולא נותר לו אלא להשיב בחיוב לשאלה "עמבה? טחינה?". אותי כינו סביח ויעקב "קילו עמבה", בשל הכמויות מן הצהוב הצהוב הזה שהעמסתי על הפיתה. בראשית שנות השמונים נסגר הדוכן, וסביח עבר למקום חדש, גדול ומרווח, עם כמה שולחנות וכסאות בחוץ. הסביח הוא אותו סביח, אך משהו מן האוטנטיות הרומנטית לא עבר למקום החדש.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

עוד ב''ספרות''

פייסבוק

Powered by Zuznow