<p><img src="//piwik.zuznow.com/piwik.php?idsite=2" style="border:0;" alt="" /></p>
דלג

קמים על יוצריהם: האם בקרוב הצ'אטבוטים יחליפו את כולנו?

הצ'אטבוט הראשון הומצא כדי לתאם פגישות, אבל המשתמשים שיתפו אותו בהגיגיהם והמענה הרובוטי הפך למתוחכם ומשעשע. מתי מריאנסקי, מחלוצי פיתוח העוזרים הממוחשבים בישראל, בטוח שנתמכר אליהם, ואז נצטער על כך

מקור ראשון
אהוד מקסימוב | 10/3/2017 18:06
תגיות: חידושים והמצאות,רובוטים,מדע וטכנולוגיה,מחשבים
"הרובוטים מחליפים אותנו. זה קורה עכשיו, זה לא עניין של עשרים שנה. טובי הפרופסורים באוניברסיטאות עוסקים בנושא. במיקרוסופט הסבו 4,000 מתכנתים לעבוד על בניית אינטליגנציה מלאכותית. תחשוב איזה כוח זה! צבא של מתכנתים עזב את הכול והולך לתחום הזה. אתה מבין כמה משאבים וכסף, כמה עניין וכמה מוחות מופנים לשם? אנשים צריכים להתעורר!".

מתי מריאנסקי כנראה יודע על מה הוא מדבר. תחום העיסוק שלו היום הוא בוטים – קיצור של "רובוטים", אך לא במובן של יצור מתכת הנע על רגליים או על גלגלים, אלא של תוכנה שמְחקה פעולות אנושיות ברשת.
 
צילום: אריק סולטן
עד לפני זמן לא רב, לא הכיר בכלל את המושג צ'אטבוט. מתי מריאנסקי צילום: אריק סולטן
 
יחד עם כמה שותפים פיתח מריאנסקי את הצ'אטבוט Meekan, ישות דיגיטלית בעלת בינה מלאכותית שמנהלת דיאלוג עם המשתמש. לאחרונה נרכשה החברה שלהם בידי ענק התקשורת השוויצרי Tamedia, שחשק בה בגלל המומחיות הספציפית של הצ'אטבוט: היכולת לתאם פגישה רבת-משתתפים בתוך זמן קצר מאוד.

עד לפני זמן לא רב, מריאנסקי לא הכיר בכלל את המושג צ'אטבוט, ולא העלה על דעתו כי הוא יהיה אביו-מולידו של יצור דיגיטלי בעל כישרונות ייחודיים, אופי מובחן ואפילו תחביבים. "יום אחד מגיעים אליי ליאור ואייל יבור, אבא ובן, עם רעיון לאפליקציה שתתאם פגישות בין מספר רב של אנשים. הם חיפשו מישהו שיעצב את האתר ואת האפליקציה. כשראיתי את הרעיון כל כך התלהבתי ממנו, שאמרתי להם - קחו אותי כשותף, ואני אהיה גם מנהל מוצר וגם מעצב. והם הסכימו.

"התחלנו עם אפליקציה לאייפון, ולא הלך. עשינו אפליקציה לאנדרואיד, ולא הלך. עשינו אפליקציה לאאוטלוק, וגם לא הלך. היו לנו מסכים יפים, אבל אנשים לא הצליחו להבין איך משתמשים בזה. כולם חיפשו שם את לוח השנה".

השלושה לא התייאשו. הם ניסו לחשוב היכן הבעיה, ואיך אפשר לעקוף אותה. "שאלנו את עצמנו איך ניצור אפליקציה שתהיה כמו עוזר אישי אמיתי. המשתמש יוכל לומר לו 'אני רוצה לפגוש בשבוע הבא את זה ואת זה', והוא יארגן בעצמו את הפגישה".

התשובה, מתברר, הייתה בגוף השאלה. "התחלנו לחשוב על בנייה של מוצר שאתה פשוט אומר לו (למעשה כותב לו) מה אתה רוצה, והוא עושה. תוך כדי תנועה הבנו שכאשר אנשים מנסים לקבוע ביניהם פגישה באמצעות אפליקציה, הם לא רוצים לעזוב אותה באמצע, להסתכל בלוח שנה באפליקציה אחרת, ולחזור. הם רוצים משהו שישתלב בתוך השיחה. וכך בנינו את הצ'אטבוט הזה". 

בראשית 2015 התחילו מריאנסקי והיבורים לעבוד על Meekan, או בעברית "מי-כאן". חצי שנה אחר כך השיקו את הצ'אטבוט, שהותאם לעבודה על גבי תוכנת Slack, מעין וואטסאפ פנימי של ארגונים וחברות.

"ביום ההשקה דורגנו במקום הראשון ב-Product Hunt (אתר שמפרסם בכל יום ארבעים אפליקציות ומוצרים חדשים, והמשתמשים מעניקים להם ציון). כתוצאה מכך מספר המשתמשים של Meekan קפץ בן לילה בצורה היסטרית. עשרות אלפי אנשים קבעו פגישות דרך הרובוט שלנו. זה היה בלתי ייאמן לראות את זה, איך עברנו ממספרים נמוכים ביום אחד למספרים גבוהים כבר למחרת".
 

צילום: שאטרסטוק
שורש ההבדל בין אדם לרובוט טמון בשפה. נציגת שירות לקוחות צילום: שאטרסטוק
 
אך שם ההפתעה של אנשי החברה לא הסתיימה. "אחרי כמה זמן ראינו שאנשים לא רק קובעים פגישות, אלא מתקשקשים עם הבוט. כותבים לו: 'תכין לי סנדוויץ'', 'קח אותי לירח', 'אולי תתחתן איתי'. והוא עונה 'אני לא מבין'. מהר מאוד קלטנו שלצד נושא הפגישות, אנחנו צריכים ללמד אותו קצת סמול-טוק".

ועוד עובדה צדה את תשומת לבם: מספר העלבונות והקללות שהרובוט שלהם ספג במהלך השיחות, עלה על מספר המחמאות. "אנשים לא היו מבסוטים ממשהו. חשבנו קצת, ואז קלטנו מה הבעיה: הרובוט מזכיר למשתמש על הפגישה עשר דקות לפני שהיא מתקיימת, וזה מצטרף לתזכורת אחרות מכל מיני מקומות - טלפון נייד, מייל, אאוטלוק.

"הבוט שלנו מוסיף עוד אחת, אז הם מתעצבנים ואומרים לו 'שתוק'. לכן תכנתנו אותו מחדש, שכאשר כותבים לו 'שתוק' - מבחינתו זו פקודת 'חדל התרעות'. הוא אומר 'אוקיי, יותר לא אשלח התרעות', ומפסיק עם התזכורות. זה הצליח: פתאום ראינו שבמקום עלבונות הוא זוכה למחמאות - 'תודה רבה', 'אתה מאוד נחמד'".

הפטיש לא מציג את עצמו

הצ'אטבוט הומצא כדי לאפשר לאדם לשוחח בשפה טבעית עם התוכנות המשרתות אותו. המשתמש יכול לקבל ממנו בזמן אמת תשובות לשאלות מגוונות, המלצות רלוונטיות ועזרה בשירותים אינטרנטיים שונים. רבות מחברות הטכנולוגיה הגדולות פיתחו כבר עוזרים אישיים וירטואליים שנשענים על בינה מלאכותית, ומאפשרים למשתמש להזמין כרטיסים להופעות, להתעניין במזג האוויר, לקבל עדכונים על פקקים ועוד ועוד.

מיקרוסופט בנתה את Microsoft Cortana עבור טלפונים סלולריים ושילבה אותה גם בשעון החכם שלה ובמערכת ההפעלה השולחנית Windows 10. גוגל השיקה את Google Now - יישומון שמשולב כחלק ממנוע החיפוש של גוגל במכשירים ניידים, וזמין גם במחשבים אישיים. אפל מצדה פיתחה את המערכת הווירטואלית Siri עבור חלק ממכשיריה.

כמה חברות אמריקאיות - דוגמת דומינוס פיצה, ברגר קינג, מאסטרקארד ועוד - כבר השיקו בוטים שיודעים לנהל הזמנות מוצרים ולספק שירות לקוחות. את השיחה עם המשתמש הם מקיימים באמצעות תיבת המסרים של פייסבוק. גם כאן בארץ תופסים הבוטים לאט-לאט את מקומם: פרטנר, יס אפליקציית התחבורה Moovit ואתר וואלה הכניסו אותם לשימוש בשנה האחרונה, וזו כנראה רק ההתחלה.
 

צילום מסך
צילום מסך
 
"רוב הבוטים פועלים בתוך המסנג'ר של פייסבוק, כי ההנחה היא שהמשתמשים נמצאים שם כל היום", אומר מריאנסקי. "יש גם רובוטית בשם מיצוקו (www.mitsuku.com) שפועלת באתר עצמאי משלה, וזכתה בהרבה פרסים על ניהול שיחה מרשים".

לרגל כל הביטבוט הזה הייתי חייב לבדוק הכצעקתה. נכנסתי דרך הפייסבוק לבוט המלצות התוכן של "יס". "היי אודי", הוא פותח בלבביות. "אני yesBOT - רובוט שיודע להמליץ לך על הסדרות של yes ולענות על שאלות. אשמח להמליץ לך על סדרות בספריית הבינג' ב-VOD".

אני מרים את הכפפה וזורק לו שאלה: "מתי תעלה העונה החדשה של הסדרה 'פאודה'?". הוא משחק אותה נלהב: "אני שמח לעדכן אותך שהסדרה בימים אלו בהכנות להפקה, וצפויה לעלות במהלך 2017". אני עובר לשאלה קצת יותר מורכבת: "תגיד לי, בוט יקר, האם תוכל להציע לי סדרת מתח בלי אלימות?". "יש לי הרגשה שזה יתאים לך", כותב הרובוט מיד, ומציע את "המתים המהלכים".

אני לא מכיר את הסדרה, אבל יש לי חשש שאלימות היא דווקא כן חלק מהקטע שלה. הבוט החביב גם מציע שתי אפשרויות למידע על הסדרה המומלצת: "ספר לי בקצרה", או "תחפור לי", כלומר ספר לי בארוכה. הוא אפילו מציע פרומו, ולבסוף שואל "איך ההצעות שלי?"

כשאני קצת מתחכם ושואל אותו "האם יש סדרות על מאותגרי משקל?", הבוט לא כל כך קולט. "על איזו סדרה תרצה לדעת?", שואל הנציג הממוחשב, ואני מסביר: "על דיאטה". הוא מגיב בנונשלנט: "סורי, אני לא יודע. אני כן יודע לתת המלצה על סדרות. תספר לי איזה סגנון סדרות אתה אוהב?". אני כותב לו "דוקו", והוא מציע את "העיתונאים" (וואלה, עלה עליי!) ומפרט במה מדובר. 

כשאני מבקש לדעת אם יש סדרה אחרת בסגנון דומה, הוא עונה "הג'ינקס" ומוסיף: "מקווה שתאהב!! המנהל שלי אמר לי שאם לא, אז יפטרו אותי ויביאו בוט אחר". יש לו הומור, לבחור. "יפה!", אני מחמיא לו, והוא עונה "תודה על הפרגון".

לקראת סוף השיחה מבקש הבוט הנחמד לעדכן אותי בעתיד לגבי סדרות חדשות. כשאני מסרב, הוא נשמע כנוע: "בסדר גמור, אם תשנה את דעתך תמיד תוכל לבקש ממני". אני מסיים בתודה, והוא עונה "בכיף" ומוסיף סמיילי.

בסך הכול הבוט של יס עושה עבודה טובה, עונה על רוב השאלות לעניין, וגם מעלה חיוך לעתים. לא פעם הוא אינו מבין מה רוצים מחייו, אבל אם קצת משתדלים לעזור לו, הוא מצליח לספק את הסחורה. מהבוט של Meekan נדרשים כישורים אחרים, ארגוניים יותר, אך גם הוא מנסה לקלוע לטעמו האישי של המשתמש.
 

צילום: באדיבות יס - John.P.Johnson
שאלת הגבולות המבדילים בין אדם למכונה עומדת במרכז יצירות תרבותיות. ווסטוורלד צילום: באדיבות יס - John.P.Johnson
 
"נניח שאני רוצה לקבוע פגישה עם כמה אנשים", מסביר מריאנסקי. "בדרך כלל אותם אנשים מתכתבים בתוך הפלטפורמה של Slack, והם יודעים על הרצון שלי לשבת איתם. אני מבקש מהבוט לקבוע לנו פגישה, והוא מציע כמה אפשרויות, על פי מה שהוא למד מהיומנים של כל אחד. בדרך כלל ההצעה הראשונה שהוא מעלה, מתקבלת. אם לא, המוזמנים לפגישה יכולים לבחור הצעה אחרת שלו ולאשר אותה".

למה אתה קורא לזה רובוט, ולא תוכנה?
"בוטים לא זקוקים לכפתורי הפעלה, ואין להם ממשק גלוי לעין. המשימה שלי היא להסביר לך מה הגבולות שלו, למה הוא מסוגל. כי בניגוד לפטיש, שאתה רואה אותו ויודע שאפשר להכות בעזרתו במסמר, או כיסא שאפשר לשבת עליו, הבוט לא רומז בצורה חיצונית על דרך הפעולה שלו. אחרי שהוא מציג את עצמו ואומר שהוא יודע לקבוע פגישות, אתה מבין מהו ויכול להתכתב איתו".

למה התכתבות ולא דיבור?
"הבוט שאנחנו פיתחנו נמצא במקום העבודה, ולכן אנחנו מעדיפים כתיבה ולא דיבור. זה לא מחסום טכנולוגי, אלא דבר שאנחנו קבענו. כש'אמזון אקו' (עוזר אישי העונה לשאלות ומספק מידע) נמצא במטבח, ההנחה היא שאתה עם הראש בתוך המקרר או מתעסק בבצק, ולכן תעדיף לדבר איתו. מדובר בהחלטה עיצובית - מתי אתה יוצר מכשיר שהמשתמש ידבר אליו, ומתי זה מכשיר שיתכתבו איתו". 

86 אחוזי פרגון

במסגרת עיסוקיו הרובוטיים מתכנן מריאנסקי לערוך בקרוב סדנה לתסריטאים שתכשיר אותם לכתיבת צ'אטבוטים. "הם אלה שיודעים הכי טוב לבנות דמות בעלת עומק והיסטוריה", הוא מסביר. "צריך רק לתת להם דחיפה קטנה כדי להבין איך זה עובד".

מי בנה את האישיות והאופי לבוט שלכם? ובעצם, למה הוא בכלל צריך אופי?
"כדי לבנות אותו היינו בקשר עם תסריטאי הוליוודי שכותב סדרות, אבל הוא פשוט היה יקר מדי עבור הסטארט-אפ הקטן שהיינו אז, ונאלצתי לכתוב הכול בעצמי. למעשה, עוד לפני שהייתה אפילו שורה אחת, כתבתי תיאור של הבוט. אני שומר אותו במגירה עד היום. זו דמות מאוד גיקית, חובבת תרבות פופולרית, שמקבלת סיפוק עצום מקביעת פגישה מוצלחת.

"היה חיוני לתאר את האופי של הבוט מהיום הראשון להפעלה שלו, כדי לוודא שהוא תמיד ידבר בקול אחד, ולא יישמע כאילו הוא סובל מפיצול אישיות. גם אם יהיה לנו בעתיד צוות של כמה כותבים שיעבדו בנפרד, תיאור מוגדר של הבוט יבטיח שכולם יכתבו עבור אותה דמות".
 

צילום: AFP
רקטות למאדים. אלון מאסק צילום: AFP
 
מה לגבי אוצר המילים והשאלות של הבוט? יש "רשימה סגורה" של משפטים שהוא מבין, או שהוא מסוגל להסיק מתוך הקשרים ואפילו ללמוד בעצמו מילים חדשות?
"את מנוע השפה של הבוט לא מתכנתים, אלא מאמנים. מספקים לו כמה שיותר דוגמאות, ויש לו יכולת הסקה עצמית לגבי משפטים שהוא לא ראה מעולם. על כל משפט שהוא מקבל הוא מודיע למערכת שלו למשל 'אני בטוח ב-86 אחוזים שקיבלתי מחמאה עכשיו', ואז המשוב שלו יהיה 'תודה' או סמיילי מסמיק.

"הוא יכול גם להגיד 'אני בטוח ב-14 אחוז שביקשו ממני לקבוע פגישה חדשה', מה שאומר שהוא לא בטוח בכלל. אנחנו מתבוננים במשפטים שהוא לא ידע לפרש, ומפרשים אותם עבורו. בפעם הבאה הוא יכיר את המשפט החדש הזה, וגם את כל המשפטים שדומים לו".

אתה חושב שבעתיד הקרוב בוטים מהסוג הזה יוכלו לצלוח את "מבחן טיורינג", ולשכנע את האדם מהעבר השני שלמעשה הוא משוחח עם יצורים אנושיים?
"רובוט שיחה שהתחזה לילד אוקראיני - כלומר, שהאנגלית שלו לא אמורה להיות מושלמת - עבר את המבחן כבר ב-2014, כשהשופטים לא הצליחו לנחש אם מדובר במחשב או באדם. אבל במבחן נוסף, עם סט אחר של שאלות, התברר שאפשר להכשיל אותו בקלות. כלומר, כשאנחנו יוצרים תוכנה שאמורה להצליח במשימה מסוימת, כמו לנצח במשחק שחמט או לתת המלצה מתאימה על סרט, אנחנו כבר היום יכולים לבנות אותה כך שתעלה ביכולות שלה על בני אדם.

"אבל אם אנחנו מדברים על החזון של 'בינה מלאכותית כללית' - כזו שתהיה מודעת לעצמה, תוכל ללמוד נושאים חדשים, תתכנן קדימה ותפעיל שיקול דעת עצמאי – משם אנחנו עדיין רחוקים. אני מהסס להמר אם ומתי נגיע לשם, כי קצב ההתקדמות במחקר הזה נעשה מהיר מאוד לאחרונה. ברגע שיש הישגים ועניין, יש יותר משאבים ותשומת לב שמוקדשים לזה, והקצב הולך ומתגבר". 

שאלת הגבולות המבדילים בין אדם למכונה עמדה במרכזן של לא מעט יצירות ספרותיות וקולנועיות. כך למשל בסרט המדע הבדיוני הקלאסי "בלייד ראנר" משנת 1982 (שבימים אלה מופק לו סרט המשך), וכך בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "וסטוורלד", ששודרה בשנה האחרונה.

כשאני שואל את מריאנסקי מדוע רובוטים בעלי ידע רב וקווי אישיות לא יקבלו זכויות כמו בני אדם, הוא משיב: "זו שאלה מוסרית, שקצת גדולה עליי. אם נגיע ליום שבו למכונות יהיו תחושות ומודעות עצמית, בהחלט נצטרך להעניק להן גם זכויות. אפשר גם לשאול - אם אנחנו מתעללים ביצור שמסוגל לחוש עצב וכאב, מה זה אומר עלינו כבני אנוש?
 

צילום: EPA
נהגי המוניות והמשאיות ייעלמו ראשונים. מכונית אוטונומית של גוגל צילום: EPA
 
"סיפרתי לך שהרובוט שלנו תמיד נותן תזכורת לפני פגישות, ולפעמים זה מעצבן. מישהי שלחה לנו מייל ושאלה איך אפשר להפסיק את התזכורות האלה, ועניתי לה: 'פשוט תגידי לו לשתוק - Meekan, shut up'. היא ענתה שהיא לא מוכנה לדבר אליו בטון כזה, הרי זו לא אשמתו שתכנתנו אותו להזכיר את הפגישות כל הזמן.

"עניתי לה שהיא יכולה גם לבקש ממנו 'אנא הפסק את התזכורות'. במחשבה לאחור, זו הייתה שיחה משונה קצת: הרי לבוט לא אכפת כלל, והוא אינו מבין את ההבדל בין שני הנוסחים. בכל זאת, היה לה חשוב לפנות אליו בנימוס ולבקש יפה".

יש תכונה אנושית שלעולם לא יהיה אפשר להקנות לרובוט?
"זו שאלה חמקמקה במיוחד. המכונה שאנחנו בונים רחוקה מאוד מלהיות אנושית, ואנחנו מקדישים את רוב העבודה רק כדי לוודא שהיא לא תעשה לנו בושות ולא תתנהג בטמטום מוחלט. התחושה שלי - וזו תחושה אינטואיטיבית לחלוטין, שלא מבוססת על מחקר מעמיק - היא ששורש ההבדל בין אדם לרובוט טמון בשפה. ביכולת שלנו לדבר עם אחרים ועם עצמנו, לספר סיפורים, לדמיין.

"לקחת את השטף העצום הזה שמתקיף את כל החושים שלנו כל הזמן - מה שאנחנו רואים, שומעים, מריחים - למצוא בתוכו דברים ולקרוא להם בשם. זה כדור, זה עץ, זו אמא, זה טוב, זה רע. שם טמון הפתרון".

כלומר, בשפה הם עדיין נופלים מאיתנו.
"כן. זה הגבול האחרון שהם עוד לא הגיעו אליו. בכל שנה מתקיימת תחרות סיפורים שכתבו מחשבים, ובוא נגיד שהסיפורים שלהם מאוד אוונגרדיים. אין בהם שום רגש".

להשלים במקום להתחרות

מריאנסקי (45) נשוי ואב לשניים ומתגורר בתל-אביב. הוא נולד בקריית-ביאליק, לאב ששימש כחובל באניות "צים" ולאם שעבדה כמנהלת חשבונות ברפא"ל. אחר שלמד בתיכון במגמת מחשוב ובקרה, הוא הגיע ללימודי תעשייה וניהול בטכניון כעתודאי.

"האמת היא שבהתחלה לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד. כשראיתי שבתעשייה וניהול לומדים קצת מדעי המחשב, קצת הנדסה וקצת כימיה, זה הדליק אותי, כי זו כאילו דרך לא להתחייב למשהו אחד ספציפי".

נקודת המפנה הגיעה בשנה השנייה, כשמריאנסקי ואחד מחבריו ללימודים היו צריכים להמציא מוצר תוך התמקדות בתכנון המפעל שייצר אותו. "המוצר שחשבנו עליו היה ממטרה שמשפריצה בריבוע ולא במעגל, כי גינה היא בדרך כלל מרובעת. המטלה הראשונה הייתה לשרטט אותה, אז אמרתי לשותף שלי בפרויקט: בוא נעשה אנימציה כדי להסביר איך זה עובד.

"כך התחלתי לעבוד עם תוכנת אנימציה, והמשכתי לשפר את היכולות שלי בתחום הזה כל הזמן. כשגמרתי את הלימודים וקיבלתי תואר מהנדס, הרגשתי שאני נמשך יותר לאנימציה. אז מצאתי בתל-אביב עבודה בתחום, הצלחתי והתקדמתי. לא עבדתי אפילו יום אחד בתעשייה וניהול".
 

צילום: SHUTTERSTOCK
''כל אחד חולם שמישהו אחר יעשה לו את הספונג'ה''. שואב האבק הרובוטי IROBOT צילום: SHUTTERSTOCK
 
באותה תקופה החל האינטרנט לתפוס תאוצה, ומריאניסקי מצא עצמו עוסק בבניית אתרים. "בזמנו לא הייתה במה למעצבים להציג עבודות שלהם, אז החלטתי להקים אתר שיהווה מעין קטלוג לכל אתרי העיצוב בארץ. האתר שלי, שנקרא 'הופ', הכיל 40-30 אתרים, ולאט לאט גדל עד שכבר לא יכולתי לתחזק אותו".

בשנת 2000 נסע מריאניסקי לניו-יורק, עבד שם במשך כשנתיים כמעצב בסטארט-אפים, הכיר את אשתו לעתיד ושב ארצה. "באותם ימים התפוצצה לגמרי בועת האינטרנט, והיה קשה למצוא עבודה בעיצוב אתרים, אז חזרתי לאנימציה. ישבתי בבית איזה חודשיים והכנתי לי תיק עבודות של סרטונים שעשיתי בתוכנת 'אפטר אפקטס'. הפכתי למה שנקרא 'אפטריסט'.

"כששלחתי את תיק העבודות לזכיינית ערוץ 2 'קשת', הבחור שניהל שם את המחלקה שאל אותי: 'מי אתה? מאיפה צצת פתאום?'. הוא הכיר את כל האפטריסטים בארץ, אבל לא אותי. אמרתי לו: 'עבדתי בניו-יורק, בגלל זה אתה לא מכיר אותי'".

בקשת הוא עבד ארבע שנים. התפקיד היה אינטנסיבי ולחוץ, ומריאנסקי ניסה לעבור למחלקת האינטרנט של הערוץ. כשלא נמצאה לו שם משרה, החליט לעזוב. בתקופה שלאחר מכן הוא עיצב כמה וכמה אתרים, ביניהם אתר הווידאו הקומי "ביפ" מבית מאקו, הבלוג של גיא פינס ועוד. בעקבות "הופ" הוא קיבל הצעת עבודה קוסמת מ"כלכליסט".

"זימנו אותי לשם ושאלו: אתה יכול לעצב אתר לעיתון כלכלי חדש? אמרתי 'בטח, מה זאת אומרת? זו המומחיות שלי'. למרות שזו לא הייתה", הוא צוחק. "השקעתי, למדתי את התחום הכלכלי לעומק, ועד היום זה הפרויקט שאני הכי גאה בו".

ובכל זאת, העבודה כעצמאי התישה אותו, הן בשל הדרישות הבלתי נגמרות מצד הלקוחות, והן בשל המרדף הבלתי פוסק אחרי הכסף. לבסוף החליט לנסות דרך אחרת. "לפני שלוש שנים הצעתי לחבר שלי לבנות משהו שאין בו עבודה מול לקוחות, כי נמאס לי. שכנעתי אותו להקים חנות אינטרנטית לפוסטרים, שבה אמנים ימכרו עבודות שלהם. אמרתי לו שאני אהיה אחראי על הצד היצירתי והוא על הצד הכלכלי.

"כשאותו חבר הראה לי שעל פי כל החישובים אין שום סיכוי שנראה מזה כסף, אמרתי לו: 'בוא ננסה ותראה שזה עובד'. הקמנו את האתר '50/70', ובאמת זה נכשל. אלו היו שנתיים יפות, אבל לא הרווחנו כלום. מזל שאשתי עובדת, אחרת הייתי ממיט אסון כלכלי על המשפחה", הוא צוחק.

האתר נמכר לחנות האמנות היפואית "אסופה". וכאן התערבה שוב יד הגורל (ואולי ידו של רובוט רפאים) במהלך חייו של מריאנסקי, וגלגלה אותו לתחום הצ'אטבוטים. יחד עם ליאור ואייל יבור הוא הקים כאמור את Meekan, והאפליקציה שלהם זכתה לפופולריות.

אלא שהפריצה התודעתית המיוחלת לא הביאה איתה הצלחה עסקית מרשימה. הכסף אזל, ומשקיעים לא עמדו בפתח. "בארה"ב כבר הבינו את הצורך בעוזר אישי כזה, אבל בארץ לא. אתה מדבר עם אנשים, אומר להם שיש לך בוט שמנהל פגישות, ואתה רואה איך הראייה שלהם מתערפלת. הם לא מבינים מה אתה רוצה מהם בכלל".
 

צילום: אריק סולטן
רעיון לאפליקציה לקביעת פגישה רבת משתתפים. אייל וליאור יבור צילום: אריק סולטן
 
החברה נאלצה להצטמצם, עברה למשרד קטן וחיכתה לנס. ואז, כמו אביר על סוס לבן, נכנסה לתמונה חברת טאמדיה השווייצרית, שבבעלותה אתר לניהול פגישות בשם "דודל" (Doodle). "לאתר הזה יש 180 מיליון משתמשים בשנה, ובשווייץ הוא אחד מעשרת האתרים הנצפים ביותר", אומר מריאנסקי.

"בתחילת 2016, כשכבר לא נותר לנו כסף והיינו אובדי עצות, הרמנו טלפון למנכ"ל שלהם ואמרנו: 'שמע, אנחנו לא מוצרים מתחרים אלא משלימים, בוא ניצור שיתוף פעולה'. מתברר שהם עקבו אחרינו כמה זמן כמתחרים, והסכימו לשמוע. שנה אחר כך החליטו לקנות אותנו".

מריאנסקי לא רוצה לנקוב בסכום המדויק שבו נרכשה Meekan, אבל מוכן לומר שמדובר בכמה מיליוני דולרים. "הפכנו לשכירים של טאמדיה, ואחרי שלא הייתה לנו משכורת במשך חצי שנה, עכשיו כבר יש. וזה קודם כול משמח את אשתי".

יש הטוענים שזה מה שמונע מתעשיית ההיי-טק להכות פה שורשים: אנשים מקימים חברות, עושים אקזיט לחו"ל, והמדינה לא נהנית מהפירות לטווח הארוך.
"במקרה שלנו, עד לא מזמן היינו שלושה אנשים בחברה, ועכשיו אנחנו שמונה. כולם עובדים בארץ. כל הערך שאנחנו יוצרים, המשרות, החשיבה, נמצאים כאן בארץ. דווקא רצינו להיות חברה ישראלית, אבל אף אחד לא הבין מה אנחנו עושים, ולא רצה להשקיע בנו כסף. היינו בצרה צרורה, מה עוד יכולנו לעשות? לפי מצבנו הכספי, היינו אמורים כבר מזמן להיסגר.

"מעבר לכך, טאמדיה קנו אותנו בגלל שאנחנו ישראלים. אנחנו התחלנו כמוצר דומה לשלהם, ואחרי שנתיים היינו במקום אחר לגמרי. בדרך הספקנו לבנות ארבעה מוצרים חדשים ולזרוק אותם לפח, בזמן שהם נשארו עם אותו מוצר. מצא חן בעיניהם שאנחנו כל הזמן מנסים וזזים במהירות. התנועה הזו הייתה ממש חסרה להם.

"הם קנו את Meekan והשאירו אותנו בארץ לא במקרה, אלא בכוונת מכוון. הם אמרו: אנחנו לא רוצים שתהפכו לשווייצרים ותעבדו כמו חברה גדולה, אלא להפך - תישארו חברה ישראלית קטנה, ותמשיכו לפתח ולשנות כיוונים".

לשתות לחיי הסוף

כיום יושב מריאנסקי במשרדי חברת Meekan שבקומה ה-16 של "מגדל המאה" בתל-אביב, ממשיך לשכלל את הצ'אטבוט שלו, וממשיך להתריע מפני מה שפיתוחים כמו שלו יעשו לעולמנו. "אני מרגיש שחברים סביבי טומנים את הראש בחול. לפני שבועיים-שלושה נערך בארץ סקר ששאל 'האם אתה חושב שהטכנולוגיה מאיימת על המשרה שלך?'. 70 אחוז אמרו - לא. אנשים חושבים שזה משהו שיקרה בעתיד הרחוק. אבל זה לא העתיד, זה קורה עכשיו".

להערכתו, כבר בתוך שלוש-ארבע שנים צפויים הרובוטים להחליף לא מעט עובדים אנושיים. "לא יהיו מקצועות שיינצלו, אלא רק כאלה שיעברו שינוי", הוא אומר. "מי שייעלמו ראשונים יהיו נהגי המוניות והמשאיות, בגלל המכוניות האוטומטיות שמתחילות להיכנס לשוק. חברת 'אובר' (Uber) כבר קנתה מוולבו 20 אלף מכוניות אוטומטיות, שרק מחכות לעלות על הכביש. במכרות פועלות הרבה משאיות שנוסעות בעצמן.
 

צילום: AFP
כבר קנתה מוולבו 20 אלף מכוניות אוטומטיות. משרדי אובר בהונג קונג צילום: AFP
 
"לפני כמה חודשים אובר שלחה משאית ללא נהג, מלאה פחיות בירה, לנסיעה של מאה מייל. היא העבירה 50 אלף פחיות, ובטח היו כמה נהגי משאיות ששתו מהן אחר כך ולא ידעו שהם בעצם שותים לחיי סוף הקריירה שלהם. בארה"ב יש מיליוני נהגי משאיות שעתידים להיות מובטלים. גם כל נציג או איש מכירות שמקריא מתסריט מוכן, יוחלף על ידי רובוט. סוכני ביטוח, סוכני נסיעות, ברוקרים ודומיהם - גם הם בדרך".

אז רק האמנים יינצלו?
"לא בטוח. יש למשל אפליקציות כמו 'פריזמה', שיכולות לקחת תמונה שיצרת ולהחיל עליה סגנון אחר, למשל של פיקאסו. הענף הזה עובד אפילו על סגנון מילולי: אפשר לקחת טקסט ולהפוך אותו לשייקספירי, או לקחת מוזיקה קלאסית ולהפוך אותה לאלקטרונית".

מה יקרה אחרי שאנשים ייזרקו מהעבודות שלהם? יתפתחו מקצועות חדשים?
"ברגע שהזמן שלך מתפנה, יש לך אפשרות לעשות דברים יותר מעניינים, שלא קשורים ליעילות. היום למשל פחות אנשים מעצבים בפוטושופ, ויותר כותבים שיחות לצ'אטבוטים. כן, מתפתחים מקצועות חדשים.

"בניו-יורק של תחילת המאה העשרים, כל התחבורה התבססה על סוסים. לא היו אוטובוסים או טקסי. פתאום הגיעה המכונית, ולא היו צריכים יותר סוסים. בעקבות זאת יצרני האוכפים והפרסות איבדו את מקור פרנסתם.

"גם מחיר התבואה ירד, כי לא היה ביקוש לכל הקש. כל מה שהיה קשור בסוסים נעלם. וכמו שבמהפכה התעשייתית החליפו המכונות את הכוח והחריצות של הידיים האנושיות - עכשיו הולכים הרובוטים להחליף גם את החריצות של המוח".

זה מה שיקרה לכל מקומות העבודה של בני האדם?
"רק למי שלא ילמד, ופה נכנסת הממשלה. יש רעיון שתופס עכשיו תאוצה - universal income: כל אחד יקבל משכורת בסיסית מהמדינה, בין אם הוא עובד ובין אם לא. מי שיעבוד - תהיה לו משכורת אקסטרה".

מאיפה יגיע הכסף כדי לשלם לכולם?
"לא ברור".

אז על מה בנוי הרעיון?
"שהנצילות של כוח העבודה תהיה הרבה יותר גבוהה. אדם אחד יוכל לעשות עבודה של מאה איש, ולכן יהיה זול יותר לייצר דברים. יש קרן אמריקאית שגייסה 10 מיליוני דולרים למחקרים שיבדקו היתכנות של משכורת בסיסית לכולם. בשווייץ רצו לעשות חוק כזה, אבל הוא נפל. אפשרות אחרת שהועלתה היא משכורת על לימודים. אם אתה נהג משאית שמוכן ללמוד משהו שיהיה נצרך בעולם החדש, הממשלה תשלם לך משכורת, כי כך אתה הופך מנטל לנכס".

אם יש סכנה גדולה למקור פרנסתם של כל כך הרבה אנשים - למה בני אדם ממשיכים ליצר את הרובוטים?
"כי כל אחד חולם על היום שבו הוא יוכל ללכת לים בזמן שמישהו אחר יעשה לו את הספונג'ה בבית ויקפל את הכביסה. החלום הזה לא נותן לנו לעצור, גם אם כל הסיפורים שהאנושות מספרת לעצמה על היום הזה, תמיד נגמרים ברע.
 

צילום: אי.פי.איי
''אומר שאנחנו יוצרים את אשמדאי''. סטיבן הוקינג צילום: אי.פי.איי
 
"אני הכי אוהב את הסיפור על הגולם מפראג, שלדעתי היה הרובוט הראשון. המהר"ל מפראג, לפי האגדה, נפח חיים בגולם מבוץ, כתב לו 'אמת' על המצח, ושלח אותו להפחיד גויים שהפיצו עלילות דם נגד היהודים. בסוף, אחרי שהגולם התפרע, המהר"ל היה צריך להרוג אותו. הוא עלה איתו לעליית גג, מחק את האות הראשונה מה'אמת', והשאיר את האותיות 'מת'. סיפור מקסים, שנגמר ברע.

"גם פרקנשטיין נגמר ברע. גם סקיינט (ישות-על ממוחשבת מסדרת סרטי "שליחות קטלנית") נגמר ברע. היזם אלון מאסק אומר שאנחנו הולכים להרוס את האנושות. הוא בונה רקטות כדי שנוכל לנסוע למאדים, ולא נצטרך להישאר על כדור הארץ. סטיבן הוקינג אומר שאנחנו יוצרים את אשמדאי.

"ייתכן שהסוף יהיה טוב, אבל לפני הסוף הזה הולך להיות רע, כי כל האנשים שיאבדו את העבודה לא ממש יהיו מבסוטים מהסיפור הזה. מצד שני, תחשוב כמה נפלא זה יהיה כשכל המכוניות ייסעו בעצמן. למעשה, אנשים לא יצטרכו יותר להחזיק מכונית. אתה תלחץ על כפתור, ומונית תאסוף אותך לאן שתרצה. לא יהיה צורך בחנייה. תחשוב כמה מקום יתפנה בכביש, כמה האוויר יתנקה. הזמן שייחסך בנהיגה יהפוך לזמן מנוצל".

אז אתה מסתכל אל העתיד באופטימיות?
"אני אופטימי, כי עברתי לצד הנכון. זה מה שאני אומר לאנשים - אל תהיו בצד של נהגי המוניות, תחצו לצד השני! האדם האחרון שתהיה לו עבודה, זה מי שיבנה רובוט שבעצמו יבנה רובוטים. ואז, כשהאדם ידליק את הדבר הזה, גם העבודה שלו תיעלם. הם יגדלו לנו את האוכל, יעשו את מלאכות הבית ולא יהיה לנו צורך לעבוד יותר. נוכל ללמוד, להתעמק בדברים שבני אדם עדיין עושים יותר טוב ממכונות. בימים של ניוטון היו אנשים שתורתם אומנותם. הם ישבו ולמדו כדי לקדם את האנושות".

הבאבא רובוט

גם הרובוטים, בחזונו של מריאנסקי, עומדים לעבור שינוי. "הרובוטים הבאים לא יתאימו לשמונים אחוז מהמשתמשים, אלא למאה אחוז, כי כל מוצר יהיה תפור בדיוק לפי מידותיך. הרובוט יכיר אותך טוב יותר ממה שאתה מכיר את עצמך. הוא יידע עוד לפניך מה אתה רוצה, יכין הכול מראש, ובשנייה שתרצה - זה יעמוד לרשותך.

"לאחרונה חשבתי על כך שבעולם כזה, אנשים ירצו כנראה למרוד. ירגיז אותם שהבוט חוזה את המהלכים שלהם כמה צעדים קדימה, והם ירצו לעשות לו דווקא. אבל אלו שיתכנתו את הבוטים האלה יהיו מספיק מתוחכמים ויעריכו מתי זה כבר יעצבן אנשים, וגם לזה תהיה להם תשובה".

צילום: שאטרסטוק
''הרובוט יודע איזה בית קפה מועדף על כל אדם, וככה סוגר בשביל כולם את מקום המפגש'' צילום: שאטרסטוק

לשם זה הולך?
"כן. זה מה שהמוצר שלנו עושה: מנסה להכיר אותך כדי לקבוע לך פגישות. בעצם הבוט אומר, 'אני מכין עוד אדם כמוך, כדי שייצג אותך במשא ומתן לתיאום הפגישה'. למשל, אתה לא אוהב להיפגש בבוקר אלא מ-11 והלאה, ואצל השני יום רביעי מוקדש למשפחה והוא לא נפגש עם אף אחד, והשלישי הוא מיזנתרופ שלא מוכן להיפגש עם יותר משני אנשים בשבוע.

"הרובוט שלנו יודע את כל הדברים האלה, על פי היומנים של כל אחד. הוא גם יודע איזה בית קפה מועדף על כל אדם, וככה הוא יכול לסגור בשביל כולם את מקום המפגש. הוא עושה את זה בממוצע בתוך 52 שניות. פה ושם יש פשלות, כי אנשים לא מתחזקים את לוח השנה שלהם כמו שצריך, לא כותבים בו הכול, ולכן הרובוט לא יכול לדעת עליהם מספיק".

כמי שמתעניין מאוד בשפה, באותיות ובצירופים קבליים, מריאנסקי בונה עכשיו כתחביב רובוט שיכתוב קמעות. "הוא לא טוב בלכתוב משהו בעצמו, אבל הוא טוב מאוד בלחקות. 'ספר יצירה' נעצר בשלב מסוים, ואני בודק מה עוד היה נכתב שם, אילו הספר היה ממשיך. אני לא הולך לבנות מכונה שתייצר קמעות לאנשים, אלא מבצע מין מחקר שמרתק אותי באופן אישי".

יש עוד חלומות שאתה רוצה להגשים?
"לא. כי כשאני רוצה לעשות משהו, אני פשוט עושה אותו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

Powered by Zuznow