<p><img src="//piwik.zuznow.com/piwik.php?idsite=2" style="border:0;" alt="" /></p>
דלג

"חייתי בתוך בועה, לא ידעתי מי זה שלמה ארצי"

שירה בן מנחם היתה פעם פייגי, רעיה ואם מסורה בחברה החרדית. בגיל 20 בלבד היא החליטה לשים סוף לחיים שבהם לא האמינה, ועזבה, עם שני ילדיה הקטנים, את כל עולמה הקודם. "הרגשתי שאני נחנקת", אמרה. "ההורים שלי מאמינים שזו מחלה ושזה יעבור לי"

חנן גרינווד | 9/12/2016 10:49
תגיות: חרדים,יציאה בשאלה
"הפעם הראשונה שחיללתי שבת הייתה כשהדלקתי מכונת כביסה. זה היה בשישי בערב אחרי שבוע מטורף. פתאום היה לי זמן לשבת ולהירגע וקלטתי שאין לי מה לעשות, שמשעמם לי ושרע לי. היה לי מלא כביסה ולכן הדלקתי מכונה".

בגיל 20 עזבה פייגי בן מנחם את בעלה עם שני ילדיהם הקטנים ויצאה בשאלה. שנתיים אחרי שהתחתנה בשידוך החליטה הצעירה, בת למשפחה חרדית "פנאטית" כהגדרתה, ששינתה בינתיים את שמה לשירה, לעזוב הכל ולצאת לדרך חדשה לחלוטין. נגד כל "המגזר", נגד משפחתה המורחבת, נגד כל חבריה – היא יצאה מהעולם החרדי הירושלמי אל תל אביב החילונית, יחד עם שני ילדיה. "הרגשתי שאני נחנקת ושהזוגיות לא התאימה לי", היא מספרת בריאיון ל-nrg. "פשוט קמתי ועזבתי את הבית. הילד הקטן שלי היה אז בגיל ארבעה חודשים".
 
צילום: שרה צברי
משכונה חרדית בירושלים לתל אביב. שירה בן מנחם צילום: שרה צברי

תופעת היציאה בשאלה בחברה החרדית הינה תופעה מוכרת למדי, אך היקפיה וממדיה אינם ידועים באופן מוחלט. עשרות ומאות חרדים וחרדיות יוצאים מדי שנה בשאלה ועוזבים את הדת. בחברה החרדית מנסים לגמד לעיתים את התופעה, לכנות אותה שוליים, אך מנגד טוענים אלה שעזבו שמדובר בטיפה בים.

את התהליך עושים הצעירים הרבים לבדם, או בסיוע של עמותות כדוגמת ארגון ה.ל.ל, האגודה ליציאה בשאלה, שהוקמה לפני 25 שנה בידי מתנדבים שרצו לסייע לאלה שעוזבים את הדת. האגודה מסייעת לחיילים המשרתים בצה"ל, עוזרת לחרדים לשעבר לרכוש השכלה אקדמית וטכנית, משתתפת בשכר הדירה ומפעילה מקלטי חירום.

"אמרתי לעצמי שחייתי בבועה, שעשיתי מה שאמרו לי כי איימו עלי שיקרה משהו רע אם לא אעשה את זה", מספרת בן מנחם על דרכה מהעולם החרדי הדתי לעולם החילוני. את התהליך היא עשתה לבד, ללא סיוע כלל, ול-ה.ל.ל הגיעה לפני כחצי שנה בלבד, שש שנים אחרי שעזבה את הדת. לדבריה, למרות שהיא מאמינה שישנם רבים שהארגון מסייע להם רבות, היא הייתה צריכה לעשות את הדרך לגמרי בעצמה מהקיצוניות הירושלמית לפתיחות התל אביבית.

"אני לא מצטערת שלא הגעתי מוקדם יותר, על אף שברור לי לחלוטין שיש אנשים שבארגון עוזרים להם הרבה מאוד", היא אומרת. "עברתי תהליך מדהים ואני מרוצה מהמקום שלי היום. לא הייתי יכולה לעשות את זה אם היו עוזרים לי, אבל זה לא מייצג את כולם. לה.ל.ל הגעתי אחרי שפרצו לי לדירה בתל אביב וחברה הפנתה אותי אליהם. לא הבנתי מה הם ייתנו לי ולא רציתי שיחזיקו לי את היד, אבל האמת היא שהסיוע שהם נתנו לי היה חשוב - הם עוזרים בשכר דירה, עורכים שבתות לחד הוריות ומסייעים בלימודים - דברים שעניינו אותי".
 
צילום: שרה צברי
''הילד הקטן שלי היה אז בגיל ארבעה חודשים''. ילדיה של שירה בחוף הים צילום: שרה צברי

אחת הבעיות המרכזיות ביציאה בשאלה במגזר החרדי, היא האנטיגוניזם שלו זוכים אלה שעוזבים את הדת. אמנם, המצב כנראה יותר טוב משהיה, אך גם כיום יש הורים שיושבים שבעה על ילדיהם שעזבו את הדת, ויש בין חרדים לשעבר שבינם לבין הוריהם יש נתקים ומריבות קשות. בן מנחם מספרת כי גם היום, שש שנים אחרי שהפכה לחילונית, ההורים עדיין מבקשים להחזירה בתשובה.

"במשך השנים לא הייתי איתם בקשר אבל לאחרונה הקשר התחדש. אני מנסה לפתוח את הראש והם גם מנסים. הם עדיין מאמינים שזו מחלה ושזה יעבור לי, מתפללים בשבילי שאחזור בתשובה. הבהרתי להם שאני חילונית גמורה ומדי פעם אני מספרת להם על נסיעה בשבת כדי שיקבלו את זה, שיבינו מה אני. קשה להם להקשיב לזה, אבל שידעו את זה", מספרת שירה.

לדברי בן מנחם, ישנן בנות חרדיות רבות שסובלות מהיותן דתיות אך לא מודעות לכך. המודעות, היא גורסת, כלל לא נמצאת על הפרק ואין דרך לשנות את המצב מתוך החברה החרדית עצמה. "אי אפשר לשנות בפנים, אלא רק אם קמים ועוזבים. זה תלוי ביוצא בשאלה ואי אפשר להסתמך על מישהו אחר. מה שכן, חייבים להיות סגורים שיוצאים בשאלה בגלל אמונה ולא מתוך בריחה ממשהו אחר".

היא מוסיפה כי "אני בטוחה שיש הרבה בחורות שסובלות אבל הן לא יודעות שהן סובלות. הן לא יודעות מה קורה בחוץ, רואות את החילוניות ומרחמות עליהן שהן מסכנות. יש בחברה החרדית נשים שנאנסות כל יום בשם התורה והמצווה. הבעל לא אונס אותן בברוטליות, ממש לא. גם אם האישה לא רוצה, היא חייבת לתת לבעלה, כי הוא רוצה".
   

צילום: מרים צחי
''הם כמו עדר שמחפש מישהו שיאמר להם מה לעשות''. אילוסטרציה צילום: מרים צחי

את חושבת שאם יותר אנשים יעשו מה שאת עשית, החברה החרדית תנסה להשתנות?
"החברה החרדית מטיפה יותר ומתחזקת יותר. תמיד יש את הטיפשים האלו שיאמינו וילכו לרבנים שיאמרו להם שאסור להחזיק טלפון כזה או אינטרנט כזה. הם כמו עדר שמחפש מישהו שיאמר להם מה לעשות, כי אין להם מושג מה לעשות בחיים שלהם".

זה נשמע כמו כת.
"נכון. אני חייתי בבועה פנאטית. לא הכרתי שום דבר, לא היתה טלוויזיה, לא היה מחשב, כלום. לא הכרתי את שלמה ארצי, את יצחק רבין. מי בכלל ידע את זה".

יש תסריט שבו את משנה פאזה וחוזרת לחברה החרדית?
"לא. יש לי אלוהים אחרים, אלוהים שלא שופט, או אומר לי לא לאכול ביום כיפור או לשמור שבת. האלוהים שלי אומר לי לבלות, ליהנות, אבל גם לשמור על כבוד של אנשים. קארמה. תהיה אדם טוב. זה החינוך שאני נותנת לילדים שלי".

אם אחד מהילדים שלך יחזור בתשובה תהיי מאוכזבת?
"לא. אני לא מסתירה מהם כלום. הם מכירים את המשפחה הדתית שלי, הולכים לסבא וסבתא. מסבירים שהאבא שלהם ואני היינו חרדים. הם מודעים בדרך שלהם, בשפה של ילדים. הם בהחלט מבינים שיש משהו שצריך לכבד, ואם אנחנו שם צריך לכבד. הם גם יודעים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים - להאמין, לא להאמין. בודהיסטי, חרדי, דתי, לא משנה, העיקר שיהיו אנשים טובים. גם אם יהיו עם נטייה מינית אחרת אין לי שום בעיה עם זה. כל אחד יכול במקום שלו לקום ולשנות את החיים שלו, הכל נמצא בידיים שלו".



מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק

Powered by Zuznow