<p><img src="//piwik.zuznow.com/piwik.php?idsite=2" style="border:0;" alt="" /></p>
דלג
חורבן

פגומה: איזה באסה להיות פרודה דתיה

אני עושה קידוש לעצמי אבל בשביל הבדלה מחכה לאבא. לומדת פרשת שבוע אבל לא מצליחה להגיע לתפילה בגלל רוני. בין כל העולמות אני מנסה לשווא למצוא את המקום שלי. התורה לא ספרה אותנו הגרושות. אנחנו נשמות טועות שמחכות שיגיע הגבר הנכון

אור לוי | 27/11/2016 15:31
נעמי מזמינה אותי לבוא אליה לשבת. אני לא מופתעת. היא לא הראשונה שמזמינה אותי מאז שהחדשות התפרסמו ואני קצת מתלבטת. מצד אחד אני יודעת שזה נובע מרצון טוב - היא רוצה לסייע לחברה בודדה בהליכי גירושין, שלא תהיה לבד בשבת. מצד שני אני שונאת שמרחמים עלי. אני לא מסכנה, ואם עד עכשיו לא היה דחוף להן להזמין אותי, אז אולי כבר נמשיך עם הסטטוס קוו הזה. אף אחת מאיתנו לא תרגיש בנוח בסיטואציה הזאת שבה אני יושבת בשולחן השבת, נעמי יושבת מולי ובעלה יושב מול כסא ריק, כי אין מקבילה גברית. וגם לו זה בטח לא נוח, אבל לא נעים להם, אור לבד ואין מי שיזמין אותה. אז הם מזמינים ואני מסרבת בנימוס להזמנה.

לטורים הקודמים של אור לוי:
- רוצה כבר להתגרש. כשאני לבד - פתאום טוב לי
- בהליך הגירושים גם אני צריכה לעשות חשבון נפש

איזה באסה להיות פרודה דתיה. אני עדיין צעירה, ובכל זאת מכל החברות שלי נשארו לי רק עוד שתיים רווקות. השאר נשואות, מאורסות, או מטופלות בילד או שניים. ואני תקועה באמצע, לא פה ולא שם. מנסה לקשור שיחה עם הנשואות ולא מוצאת שום נושא משותף חוץ מהילדים. מנסה לקבוע עם הרווקות ולא מצליחה, כי הבייביסיטר יכולה לבוא רק משמונה והן בדיוק אז בשיעור זומבה, בדייט או בעבודה. ואני מרגישה שאני המבאסת בחבורה, הכבדה, זו שקשה להוציא אותה מהבית, וקשה להן להבין את הלוגיסטיקה שאני מנהלת כדי לצאת לסרט. אז לפעמים אני פשוט מוותרת. מוותרת על הסרט ועל הניסיון לתווך בין העולם שלי, שכולל בייביסיטרים והנקה, מוצצים ושגרת השכבה לישון, לבין העולם שלהן, שאין בו רוני קטנה עם דרישות וצרכים ולו"ז משלה.

לפעמים רוני ואני הולכות לגן המשחקים. אני משתדלת תמיד להגיע בשעות שבהן הוא ריק, להימנע ממפגש עם האימהות. אני שונאת את המבוכה שלי לידן. הן יושבות ומקטרות על הכביסה, על הילדים, על הבעל, ואני יושבת לידן ומנסה להיעלם. על מי אני אקטר? בעל אין לי, והילדה הנהדרת שלי מתחלקת ביני לבין דור לבין הגן, והלוואי שהיה לי עוד זמן איתה. אני מתרפקת על כל דקה ודקה שהיא אצלי. אז לקטר?! מה פתאום?
 
צילום: אדי ישראל
מנסה להימנע ממפגש עם האימהות בגן משחקים צילום: אדי ישראל

אני יושבת שם כמו נטע זר בין כל הנשואות, פרודה דתיה. אין הרבה כמוני. במגזר החילוני זה כבר כל כך נפוץ, ואצלנו לא ממש. וטוב שכך. אבל כן, בהחלט הייתי שמחה כל כך אם היה לי עם מי לשבת בגן המשחקים, למצוא איתה נושא משותף לשיחה. אמא שלי מנסה בכל מאודה "לשדך" לי את אפרת מהשכונה. אני מסרבת להתחבר איתה, היא לא בגילי, אין לנו על מה לדבר, והכי חשוב- אפרת היא כל מה שאני מפחדת להיות. היא התגרשה לפני 5 שנים אחרי נישואים מאוד קצרים. עדיין גרה אצל ההורים, עדיין לא התחתנה. אני לא יודעת למה וזה גם לא ענייני אבל אני מסתכלת עליה מהצד ומפחדת שזה מה שיקרה גם לי. שבעוד כמה שנים עדיין אשאר תקועה באותו מקום, באותו מצב. ואני מפחדת לדבר עם אפרת כדי לא להיזכר שזה אפשרי, שיש גם כאלה, ושזה יכול לקרות גם לי. אולי היא מאושרת ככה. אבל זה לא בשבילי. אני רוצה חתונה, בעל וילדים. אני לא רוצה להיות אפרת.
 
צילום: שאטרסטוק
''יושבת שם כמו נטע זר בין כל הנשואות'' צילום: שאטרסטוק

בערב שבת, לרוב, אני אצל ההורים. אין לי לאן ללכת, והבדידות צורמת. אבא שלי שר "אשת חיל" והמילים צובטות לי בלב: "בטח בה לב בעלה...נודע בשערים בעלה". התורה לא ספרה אותנו, הגרושות. אנחנו פגומות, חסרות. נשמות תועות שמסתובבות חסרות מנוחה עד שימצאו את האיש שישלים אותן. וזה חסר אפילו במובן הכי טכני- בקידוש, בהבדלה, באווירת השבת של חזרה מהתפילה.

יש משהו לא שלם באדם לא נשוי. זה מורגש כשאת רווקה, ומורגש בצורה כואבת הרבה יותר כשאת גרושה. כבר היית שם, והכל אבד לך. פתאום את חוזרת לשבתות אצל ההורים, ומישהו אחר קובע את התפריט לשבת, המנגינה של הקידוש אחרת, פתאום את חלק מהילדים ולא המבוגר האחראי בבית. את חוזרת אחורה, בגיל 20 ומשהו שוב הופכת להיות ילדה של אבא ואמא, וזה לא תמיד נעים. כבר התרגלתי אחרת ופתאום שוב ויכוחים עם ההורים על דברים טיפשיים – למה לא ניקית את הכסא של רוני, למה אתם לא מבינים שהיא בוכה ואי אפשר עכשיו.
 
צילום: מירי צחי
אין לי מקום מוגדר בין החברות, בשכונה או בבית הכנסת צילום: מירי צחי

בין כל העולמות והמקומות אני מנסה למצוא את המקום שלי, אך לשווא. בתור פרודה, אמא חד הורית לילדה, אין לי מקום מוגדר בין החברות, בשכונה או בבית הכנסת. אז אני מנסה ליצור לי אחד. אני עושה קידוש לעצמי אבל בשביל הבדלה מחכה לאבא. לומדת פרשת שבוע אבל לא מצליחה להגיע לתפילה בגלל רוני. מתארחת אצל חברות נשואות אבל רק אם עוד חברה מוזמנת. בוכה בחתונות אבל רק מהתרגשות – לא מקנאה. אני לוקחת לי קצת מכל העולמות ומנסה להרגיש בנוח. עם הזמן זה יותר ויותר מצליח לי.


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

עוד ב''בדעות''

פייסבוק

Powered by Zuznow