<p><img src="//piwik.zuznow.com/piwik.php?idsite=2" style="border:0;" alt="" /></p>
דלג

חומר או רוח: מה הסיבה למשבר עם יהדות ארה"ב

בין היהודים בישראל ולבין אלה שבתפוצות אין שפה משותפת. האם זה הריחוק הפיזי שגורם לכך או החוסר בייעוד ערכי משותף? הושבנו שתיים לראש בראש על הסוגיה הבוערת בעולם היהודי

אורלי דבוש ניצן ותהילה אליצור | 22/8/2016 13:01
תגיות: יהדות ארצות הברית,
הפרויקט בשיתוף פנים - איגוד ארגוני יהדות ישראלית
אורלי דבוש ניצן

בשנים האחרונות, כשמדברים על המשבר עם יהדות ארצות הברית, לרוב מדובר בהקשר סוגיית הסכסוך היהודי-פלסטיני, או בשאלות דת ומדינה. אך בזמן שהותי כעת בקהילה היהודית בניו יורק במסגרת שליחות, התחדד לי כי תהום גדולה יותר פעורה בינינו לבין אחינו החיים כאן: תהום שנוצרה מכך שאיבדנו שפה משותפת ותודעה של ייעוד משותף.


עוד ב-nrg יהדות:
- עוד בראש בראש: עלייה להר הבית מרחיקה או מקרבת את השלום?
- אפריקה ישראל: המוזיקה שבטית, המילים מהתנ"ך
- פאות ומהומות: הכירו את החרדי מתאגיד השידור
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לפני למעלה מעשור, כשלמדתי בבית ספר למנהיגות יהודית 'תהודה' מטעם ארגון 'קולות', נסעתי לראשונה לסיור היכרות עם יהדות התפוצות בניו יורק ובבוסטון. המסקנה שלי מהביקור הייתה שבעוד שבארץ אנחנו מתנהגים עם יהדותנו כמו זוג נשוי, שכבר שכח מדוע אי פעם נישא, יהדות התפוצות בוחרת בקשר עם יהדותה ומתחייבת אליה בכל פעם מחדש.

צילום: דודי ועקנין
''ויתרנו על ברית הייעוד המשותף''. רחבת עזרת ישראל צילום: דודי ועקנין

היחסים בינינו הצטמצמו בעשורים האחרונים לתמיכה מורלית וכספית במפעל הציוני מצדם, ולשמירת קיומו של בית בטוח לעם היהודי, מצדנו. הרב סולובייצ'יק, שטבע את המושגים "ברית גורל" ו"ברית ייעוד", היה בוודאי אומר כי שמרנו רק על ברית הגורל בינינו ולא על ברית הייעוד המשותף.

אכן, ברית הגורל היא ללא ספק חשובה, אך אינה מספיקה. ויתרנו על ברית הייעוד המשותף, קיום מדעת, "אותו אנו בוחרים ובו מוצאים את הריאליצזיה של הווייתנו ההיסטורית" (הרב סולובייצ'יק).

במשך אלפי שנים התקיים דיאלוג עשיר בין היהדות שחיה בישראל ליהדות שמחוצה לה – למשל בין חכמי טבריה וירושלים לחכמי בבל. שני המרכזים הרוחניים עסקו בשאלות של ייעוד ומימוש יהודי שנגע בכל שאלות החיים ואשר מצא ביטויו בשני התלמודים - הבבלי והירושלמי.

כעת נשאלת השאלה האם נוכל להחיות מחדש את הדיאלוג בינינו בשאלות של חינוך יהודי, קהילתיות, צדק חברתי, גזענות, היחס לאחר, יחס לסביבה, רב-תרבותיות, רווחה, ערכים משותפים ובכלל זה גם השאלה, כיצד מקיימים מדינה יהודית דמוקרטית.

איני רוצה לבטל ולו במקצת את החשיבות שיש במימוש החיים היהודיים  בארץ ישראל, זהו חלק מרכזי במימוש ייעודו של העם היהודי. אבל אני רוצה להציע את האפשרות שדווקא הדיאלוג בין יהודים החיים בארץ ישראל ומחוברים לאדמתה, לבין מי שיהדותם אינה תלויה במקום - הוא דיאלוג הכרחי עבורנו במימוש הייעוד שלנו בארץ ישראל ומחוצה לה, בבחינת "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".

הכותבת היא שליחת הסוכנות היהודית לניו יורק, ומנהלת יוזמת השליחות בפדרציית ניו יורק

תהילה אליצור

לפני כשלשה חודשים חוויתי מה שחוותה אורלי לפני יותר מעשור – סיור הכרות עם יהדות ארצות הברית. גם אני ראיתי יהדות שצריכה לבחור בכל פעם מחדש בקשר עם יהדותה, וכאשר היא מממשת את הבחירה הזו, יש בכך עוצמה מעוררת קנאה.

אך הקולות המרכזיים שאני שמעתי שם היו קולות של חרדה קיומית. חרדה של אנשים שאמנם בחרו להתחייב לקשר עם יהדותם, אבל רוב גדול של ילדיהם בוחר באופן מודע לא להתחייב לכך. חרדה של אנשים שקרקע קיומם – לא הפיזית אלא הזהותית - נשמטת תחת רגליהם.

החרדה הזו גרמה לי להכיר מחדש בכוח ובעוצמה של הטבעיות שבלהיות יהודי בישראל. מי שמדבר עברית, חוגג את יום העצמאות, מודע לכל שבת וחג ולו רק מהודעתו של קריין החדשות - מחובר ליהדותו גם בלי לחשוב על זה.

צילום: יוסי זליגר
''הריבונות מאתגרת, להיות בצד הרוב זה אתגר מוסרי גדול''.העולים חדשים בנתב''ג צילום: יוסי זליגר

רוב האנשים כאן עדיין זוכרים את סבא וסבתא שלהם שבחרו והתאמצו לבוא לכאן מתוך ציונות, או מסורת דתית,  או "רק" מתוך רצון להיות במקום שבו יש להם זכות קיום. הבדל בין חיבורים מהסוג הזה לניסיונות "לעשות יהדות" שפגשתי בארה"ב, הוא כמו ההבדל בין שפת אם לשפה זרה. 

אני מבינה את התסכול מחיים יהודיים הדומים לזוג נשוי שלא זוכר למה התחתן, אלא שלתפיסתי החיים במדינת ישראל,  מציבים הזדמנות גדולה ומחייבת  של חיבור משמעותי  ליהדות. היהדות אינה מסתכמת בלימוד תורה ושמירת מצוות. להיות יהודי, מבחינתי, משמעו גם שאיפה לרף גבוה של מוסר, חכמה, וחיים ערכיים. הערך המוסף של החיים בישראל הוא שהשאיפה הזו מחייבת  גם במישור הציבורי.

אכן, הריבונות מאתגרת: להיות בצד הרוב זה אתגר מוסרי גדול. יכולת הגנה עצמית המחייבת צבא, קליטת עלייה המונית, פתרון גיור סביר לעשרות אלפי אנשים החיים כאן ומרגישים יהודים וישראלים, קיום רפואה ציבורית ברמה גבוהה שרואה את האדם ולא רק את כספו – כל אלה אתגרים. אני רואה בהם, וברבים כמותם, אתגרים יהודיים למהדרין.

הגישה החרדית הקלאסית מפחדת מאתגרים כאלה, ומעדיפה לא להתנסות בהם. להשאיר הכול למשיח או לגויים. הגישה הציונית רואה בהתמודדות עמם חובה יהודית, וגם זכות והזדמנות (מלבד אתגר הצבא שהוא הכרח).
צברנו כמות מרשימה של כישלונות  בעמידה באתגרים האלו במאה השנים האחרונות, אבל גם הצלחות. זהו ניסיון גדול והזדמנות ענקית, שלא עמדו בפני יהודים במשך מאות שנים. אני שמחה על הזכות להיות חלק מהניסיון הזה, ומקווה שרבים מבין היהודים החיים כיום בתפוצות יבחרו להצטרף אליו.

הכותבת היא מרצה לתלמוד במכללת הרצוג ובמת"ן, ובוגרת תכנית 'גוונים' של פדרציית סן פרנסיסקו

הפרויקט נעשה בשיתוף פנים - איגוד ארגוני יהדות ישראלית המייצג 60 ארגונים ברחבי הארץ.



מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח

המומלצים

עוד ב''טור אורח''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

Powered by Zuznow