<p><img src="//piwik.zuznow.com/piwik.php?idsite=2" style="border:0;" alt="" /></p>
דלג
לי פלא-זינגר

פרשות מטות מסעי - מה עושים כשהמסע מוטה קצת יותר מדי?.

15/07/15   |   11 תגובות
מתוך קטגוריות:   פרשת שבוע   מטות מסעי   לי פלא זינגר   מסעות


ישבתי במרכז השורה, בדיוק מול הבמה, והתרגשתי.  

היא סיימה את בית-ספר התיכון כתלמידה מצטיינת, וכאשר הכריז מחנך הכיתה את שמה והעניק לה את תעודת ההצטיינות על הישגיה הלימודיים, מחיתי דמעה מזווית העין. זר לא יבין זאת.  

אני מכירה אותה כבר 14 שנים, מאז היתה ילדה רכה בגן. עם השנים, היא צמחה מול עיני להיות נערה יפת תואר ונבונה, נעימת הליכות ותלמידה מצטיינת. אך לא תמיד הכל היה פשוט. רגע לפני שסיימה את שנת הלימודים האחרונה בחטיבת הביניים, השתנו חייה לבלי היכר. זה היה יום חורף גשום בשעות הצהריים המוקדמות.

הלימודים הסתיימו לא מכבר, והיא החלה פוסעת מבית הספר לכיוון ביתה. כהרגלה, הוציאה מתיק בית הספר את הטלפון הנייד, והתקשרה לאמה. הן הספיקו להחליף מספר משפטים בטלפון ולפתע נשמעה חבטה עזה ואחריה דממה. אמה עוד ניסתה לקרוא בשמה מהעבר השני של הקו. השיחה לא נותקה, אך לא היה מענה. רגע אחרי כן נשמעו זעקות ואז שוב דממה. אמה המודאגת קראה שוב ושוב בשמה, אך ביתה לא השיבה לה...

כמעט דקותיים שנראו כמו נצח חלפו, ולפתע בקע קול מהעבר השני של הקו.
זה לא היה קולה, ואמה הפסיקה לרגע את נשימתה. ילדה אחרת שעברה במקום עדכנה את אמה המבועתת. בג'יפ שדרס את דניאלה, נהגה אישה נכה שלא יכלה אפילו לצאת מהרכב ולסייע לה. דניאלה נדרסה כאשר חצתה את הכביש הסמוך לבית הספר במעבר החצייה.

היא ניצלה בנס.

אמבולנס פינה אותה לבית חולים קרוב, והיא סבלה מכאבים בכל חלקי גופה. שלושה ימים אחר כך שבה לביתה ובמשך שבועות אחדים נחה והתחזקה במיטתה. כשחלף חודש מהיום ההוא, התרגשה דניאלה לחזור ללימודים. היא השכימה קום והתארגנה, עוד הספיקה לדבר בטלפון עם חברה, לפני שיצאה לבית הספר עם אחותה ואמה. אי אפשר היה לצפות את מה שקרה להן בבוקר ההוא. במרחק 4 רחובות בודדים מביתם, חצתה מכונית צומת, מבלי להתייחס לתמרור עצור, פגעה ברכב אחר שעף במהירות על רכבן ופגע בהן. מעוצמת הפגיעה נפגעו דניאלה ואמה ואמבולנס פינה אותן לבית החולים, שם קיבלו טיפול רפואי. 

הימים חלפו ודניאלה התקשתה להתגבר על הפחדים שתקפו אותה מידי יום. היא קיבלה מנות הגונות של אהבה, ומיום ליום התחזקה והתגברה. לפעמים המציאות עולה על כל דמיון. כך היה גם במקרה הזה. עשרה חודשים אחרי כן, בעודה יוצאת מטיפול בפיזיותרפיה, הייתה דניאלה מעורבת בתאונת דרכים נוספת. שלושת האירועים הללו התרחשו בשנות הלימודים המרכזיות בחייה. מדובר היה באירועים כל כך מטלטלים, שיכולים היו לעד להשפיע פחד וכאב, אך דניאלה הפכה אותם על פיהם.  שלוש שנים חלפו מאז והשבוע ישבנו יחד לשיחה עמוקה.

דניאלה אותרה לתפקיד נחשק בצה"ל, והיה עליה להכין את קורות החיים שלה, ולצד פירוט תכונות האופי שלה, היה עליה למנות מספר אירועים ששינו את חייה. בהנחיות הצבאיות קראו לזה רגעי שפל. לפתע הכתה בי התובנה כי דניאלה הפכה על פיהם את כל הרגעים הללו למקורות מזינים של כוח ועוצמה. הבנתי כי הילדה שהייתה איננה עוד, ומולי ישבה נערה יפת תואר מלאה בביטחון ונבונה להפליא.

 

קישור לפרשות מטות מסעי

השבוע חוברות זו לזו שתי פרשיות שבוע. האחת נקראת מטות והשנייה מסעי. בשמות הפרשיות מופיעות המילים הראשונות של הפרשה, והן גם אלה שמצביעות על מהותן. אם נתבונן היטב במילים, בוודאי נבחין כי הן מסמלות דבר והיפוכו. מחד, מציינת המילה מטות, יציבות וקיבעון, כמו עוגן שמטילה אוניה אל מימי האוקיינוס, מאידך מציינת המילה מסעי, אוסף של מסעות ומכוונת אל מצבים ארעיים. דווקא הניגוד הזה ביניהן, רוקם תובנה מופלאה.

כולנו שואפים ליציבות בחיינו, בדיוק כמו המטות, יציבות יוצרת בטחון רב. ואילו המסעות הם אלו שלרוב אנו חוששים מהם, כולנו מעדיפים בטחון וידיעה, יציבות ובנייה. נראה לכאורה שדווקא המסעות הלא צפויים בחיינו הם אלו שמעוררים את החשש הגדול ביותר. דווקא המסעות החשובים הם אלה שבונים את מי שאנחנו, את כוחנו.

בפרשת מטות מפורטים לא פחות מ 42 מסעות שערכו בני ישראל מהרגע שיצאו מצרים ועד שהגיעו לארץ ישראל. בפועל כבר במהלך הדרך, היו בני ישראל קרובים מאוד לארץ המובטחת, אך במקום להיכנס אליה, הם המשיכו עוד ועוד שנים במסעם. אם נתבונן בזה ברמה האישית בוודאי נבחין בכך שדווקא הכוח שמייצרת לנו ההתמודדות עם הקשיים, מניב לנו המון תובנות ועניין. אתגר הוא זה שמחזק אותנו ומרחיב לנו את הדעת. לפעמים דווקא המסע הבלתי צפוי שלנו לעצמנו, הוא זה שישפיע על אינספור אירועים שיתרחשו עם השנים. בוודאי שאי אפשר יהיה להבין את כל הדברים במהלך המסע, ויהיו פעמים שלעולם לא נבין. אך ההבנה הגבוהה היא שאין אירוע שמתרחש בחיינו, שאין לו סיבה ומטרה.

מה אנחנו לומדים מזה היום?

על כל אחד ואחת מאיתנו לזכור שהרגע החשוך ביותר בלילה, הוא רגע לפני עלות השחר, האור הראשון של היום. מי ייתן ולעולם לא נעמוד בניסיונות קשים, שנזכה לצמוח ולהתעצם מתוך אירועים משמחים ומרגשים כל רגע ורגע מימי חיינו הטובים והארוכים.

שנגלה את עוצמותינו ואת כוחנו, שנאיר פנים ושמחה בעולם.

 

שבת שלום וברכה אהובים שלי

 

לי. 

תגובות

עד כה: 11 תגובות ב-11 דיונים

הוספת תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר

אין לפרסם באתר nrg תגובות המפירות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות גזעניות, תגובות המוציאות לשון הרע, תגובות בעלות אופי מיני, תגובות המעודדות לביצוע הסתה, תגובות הפוגעות בפרטיות, תגובות הפוגעות ברגשות הציבור ותגובות המפירות זכויות קניין רוחני. למען הסר ספק, הנושא באחריות הבלעדית לתוכן התגובה המפורסמת הוא כותב התגובה, ואתר nrg שומר לעצמו את הזכות שלא לפרסם את התגובה ו/או חלקה ו/או למחוק תגובות שפורסמו וכן למסור את פרטי כותב התגובה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של האתר

סגור
מעדכן תגובות...
1
עד כה: 11 תגובות ב-11 דיונים
כתבו לנו חדשות ערוצים
מבזקים המייל האדום לאתר הרגיל
Powered by Zuznow