<p><img src="//piwik.zuznow.com/piwik.php?idsite=2" style="border:0;" alt="" /></p>
דלג

תשליך - סיפור קצר מאת יצחק מלר

14/04/17
באותם ימים, המהלך ברחוב 60 במקביל לחוף הים וקרוב אליו, צעד בסמטאות העיר העתיקה, יפו, הבנויה מכורכר וערב רב של רחובות ובתים נמוכים רווים המולה של בתי קפה, קוביות שש-בש, עשן נרגילות ועגלות סוסים שמובילות קרח, נפט ואבטיחים.
אותו הלך פנה ברגע מסוים שמאלה ועלה בסמטה כחמישים צעדים. הוא נעמד בפני מבנה רצפתי קטנטן בן שלוש מדרגות אבן, שהוביל לדלת עץ גדולה בעלת משקוף עליון מעוגל. בצד שמאל באמצע, מנעול חלוד גדול בצורת מלבן קטן ובמרכזו חור מפתח אופייני בצורת רץ של שחמט. ניתן היה לנחש את גודל המפתח וכובדו לפי גבולות החור... זה לא מפתח שתולים בחגורת מכנסיים ולא מחביאים בכיס... מפתח כזה הוא כמו פריט אספנים או קמע קדוש, ותמיד מוחזק ביד או שוכן כבוד על שידה מסוגננת וכבדה בתוך הבית... או תלוי על קיר פנימי כמו חמסה או מזוזה נגד עין הרע... אין לו כנראה תאומים משוכפלים כי הוא בן יחיד.
עם פתיחת הדלת הלא ...

אימא (מתה) יש רק אחת. על ספרו של אלבר כהן

12/04/17
אמו של הסופר אלבר כהן מתה ממחלת לב ב־1943, בזמן מלחמת העולם השנייה. אי אפשר שלא לומר שזהו מוות פריבילגי בתקופה זו ליהודי או ליהודייה – מוות ממחלה, בזמן שמיליוני יהודים באירופה נורו למוות וחונקו בגז. אבל לאלבר כהן כל זה אינו משנה הרבה כי מוות הוא מוות וזאת אימא שלו שכל כך אהב, או אם לדייק ולהיצמד לכנותו האגואיסטית, זאת אימא שלו שכל כך אהב שהיא אוהבת אותו.


הצרה היא שכהן די לעג לאימא בחייה ואף התרחק ממנה. הוא היה עסוק בכיבוש נשים ובכיבוש מקומו בעולם, כך הוא טוען. הוא בעצם לא הספיק להגיד לה "אני אוהב אותך", שלוש מילים פשוטות, וכמו שהוא כותב, כעת אין לו ברירה ועליו לשבת לבד בבדידותו הכפייתית המַזְהֶרֶת בלי אימא, ולכתוב עליה 30 אלף מילה.


"הספר אשר לאִמי" (הוצאת זמורה־ביתן, תרגום מצרפתית ניצה בן־ארי) ...

על ספר שיריו של יהונדב פרלמן: יצהר.

08/04/17
החיפוש התמידי וההשלמה. כנות עוצמתית יש בשירים של יהונדב פרלמן, בכל ספריו שהוציא עד כה בהוצאת "עמדה", ובפרט בספר זה "יצהר" (שמן זית משובח) – שבו הוא מצהיר בפנינו קֳבָל עם וקורא מיהו ומהו והיכן בדיוק מצויות נימי נפשו ומחשבותיו. זהו ספר שהוא – אדם כספר הפתוח. הוא כל כך חושני וחי ובר מישוש, עד שאתה ממש יכול בלשונך לטעום את השירים, ובאפך להריחם. טעמיהם מורכבים וריחם מדויק.
 
יצהר
 
מָה מֵבִיא אֶת הָאָקוֹרְדְּיוֹן עַכְשָׁו
בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת שֶׁכָּזוֹ לְנַגֵּן
...

כבוד הנשים באשר הן שם. על ספר שיריו החדש של דוד ברבי

18/03/17   |   1 תגובות
כבוד הנשים באשר הן שם. בספר שיריו החדש ("פועלים. סניף קלנסווה", הוצאת "עמדה") דוד בּרבּי מנסה לחבר את אהבתו למקום אל אהבתו לעם. בעצם מדובר בשני עמים: הוא כישראלי-יהודי והעם הערבי היושב בציון. בּרבּי רואה את השלום שחייב לבוא מבחינתו בפרטים הקטנים: בחנויות, בסחורה, ברחובות, בנשים העובדות בבנק ומחוצה לו – בקלנסווה כולה. ברבי כותב כך כי עירו ביום היא קלנסווה, הסמוכה למושב שלו ניצני עוז; ועירו בלֵיל היא תל אביב התוססת. את הדואליות הזו הוא חי ביומיום ובשירים: המערביות התל אביבית והַפָּנים אל המזרח הערבי, אל פְּנים היבשת.מוטיב מרגש ורגיש בספר הוא שירים על נשים ערביות. ברבי מתבונן בהן תוך כבוד וחרדת קודש לאישה באשר היא אישה, ובעדינות גברית ואבּהית מופלאה, כמו בשיר האהוב עליי "עטוית ...

כתוב מייל לרן רן יגיל

רן יגיל, יליד 1968, עוסק בכתיבת סיפורת וביקורת. עורך שותף ב"עמדה" - ביטאון לספרות. משמש כמבקר ב"מעריב" ובעל טורים אישיים שם בנושאי שירה וספרות ילדים. כתב שבעה ספרים, זכה על כך במלגות ובפרסים.

  • ארכיון

כתבו לנו חדשות ערוצים
מבזקים המייל האדום לאתר הרגיל
Powered by Zuznow